למה אנו מעבירים את הנורות של החדרי אמבטיה דרך “חדר העינויים” הזה?
חדרי אמבטיה הם באמת סיוט עבור רכיבי החימום. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות מכל מקום, והטמפרטורה יכולה לעלות מרמה קרה מאוד לרמה של סאונה תוך דקות ספורות.
על גבי טופס המפרטים של הנורה תראו את הסימון IP44. זה אומר בעצם שהנורה יכולה לעמוד בפני טיפות מים מסוימות ולמנוע חדירה של חלקיקים קטנים. אבל הבעיה היא שהסימון הזה לא אומר שהנורה תוכל לעמוד בעומס של שנה של שימוש אמיתי.
המאבק נגד הלחות
אדי המים הם ערמומיים. עם הזמן, הם מוצאים דרך לחדור מעבר לחוסמים. כשהלחות פוגעת במגעים החשמליים הפנימיים או בחוסמים העשויים קוורץ, הדברים מתחילים להחליד ולהתאקסיד. זה גורם לקצרים חשמליים או לכך שהחוטים נשרפים.
כדי למנוע זאת, אנו עורכים בדיקות לחום וללחות. אנו מכניסים את הנורות לתנאי חום ולחות קיצוניים. אנו מנסים לשבור אותן במעבדה, כדי שהן לא יישברו בחדר האמבטיה של הלקוחות.
בדיקות לגילוי כשלים איטיים
אנו לא פשוט מדליקים וכובים את הנורה. אנו משאירים אותה באוויר לח במשך זמן ארוך.
אנו מחפשים “חדירה של לחות” – כלומר, כשהלחות יוצרת “גשר” שדרכו החשמל יכול לעבור למקומות שאין לו שם זכות להיות. אם החוסמים נשברים, הנורה נהרסת. זו הדרך היחידה שבה אנו יכולים לדעת האם החוסמים והחומרים שאנו משתמשים בהם עושים את עבודתם כראוי.
האיזון הקשה
כאן הדברים נהיים מורכבים. אם אנו סוגרים את הנורה בצורה מושלמת כדי למנוע חדירת מים, אנו יוצרים “מעצר חום”. כשאנו חוסמים את אדי המים, אנו גם חוסמים את זרימת האוויר, מה שגורם לבסיס הנורה להתחמם יותר מדי.
זו מעין מלחמה – אם אנו חוסמים את הנורה יותר מדי, החוטים הפנימיים נשרפים. אם אנו חוסמים אותה פחות מדי, הלחות גורמת לכשלים במעגל החשמלי. אנו מבזבזים הרבה זמן כדי למצוא את האיזון הנכון.
אנו שותפים את הנתונים מהבדיקות האלו, כי זה חשוב. נורה שנראית טוב ביום הראשון אך נהרסת ביום השישים אינה מוצר – היא סיכון.