בואו נדבר על שימוש בקרינה אינפרא-אדומה לייבוש שבבים
עברנו משימוש בתנורי חימום מסורתיים לשימוש בקרינה אינפרא-אדומה. למה? כי התקנים של “ייצור ירוק” ו“ללא עופרת” במפעלים המודרניים אינם עוד רק המלצות – הם חוקים.
ההבדל הגדול נעוץ בדרך שבה החום מגיע לשבב. במקום לחמם חדר ענק מלא באוויר, הקרינה האינפרא-אדומה פוגעת ישירות בפני השבב.
זה קשור לפיזיקה. דמיינו את השמש שפוגעת בעורכם ביום קר – אינכם מחכים שהאוויר סביבכם יתחמם; אתם מרגישים את החום מיד. הקרינה האינפרא-אדומה משתמשת בקרינה אלקטרומגנטית כדי לעבור מהמנורה אל השבב. אין צורך במתווכים, ואין בזבוז אנרגיה בחימום כמויות גדולות של חנקן.
הזמן הדרוש לייבוש השבבים הוא מהיר מאוד – שניות בלבד, לא דקות. זו הנקודה בה ניתן לחסוך אנרגיה באופן משמעותי.
להגיע לתוצאות “ירוקות”
חומרי החיבור ללא עופרת הם קצת עדינים – הם מתמודדים טוב עם חום גבוה, אך אם הטמפרטורה אינה מדויקת, השבב עלול להינזק. עם קרינה אינפרא-אדומה, ניתן לשלוט באורך הגל כך שהוא יתאים לחומרי השבב.
בנוסף, זה גם יותר נקי – אין צורך בחימום באמצעות גזים, כך שאין פליטות של חומרים מזהמים. זו חלומיים עבור חדרי ייצור נקיים – אין שריפות, אין עשן, ואין חשש מזיהום.
החלק הקשה: המרחק בין המנורה לשבב
כאן נוצרות בדרך כלל בעיות עבור המהנדסים. הכל תלוי במרחק בין המנורה לשבב. אם המרחק קטן מדי, עלולות להיווצר נקודות חם, או שהחומר שעל השבב עלול להימס. אך אם המרחק גדול מדי, קצב הייצור יורד, ויש בזבוז של זמן. בדרך כלל, ניתן לפתור את הבעיה על ידי בדיקת ההספק של המנורה ביחס למסת החום של השבב.
דבר אחר שצריך להילחם בו: קרינה אינפרא-אדומה בעוצמה גבוהה יוצרת לחץ רב על מערכות הקירור. אם מנסים להאיץ את תהליך הייבוש על ידי הגדלת ההספק, מערכות הקירור צריכות להיות חזקות מספיק כדי להסיר את החום מהשבב. אם הן לא יצליחו, השבבים עלולים להינזק. ואף אחד לא רוצה את זה.